עבורי ובני דורי, ניצה הייתה אחות בכורה,
כמו אחרות ואחרים מהשנתון שלה,
עבור בני הדור של שועיק למשל,
שהם היום זקני הכפר,
להם היא אחותם הקטנה.
בצער הפרידה כותב שועיק ואני לו לפה:
חודש מאי עכשיו,
והוא פרוס למרגלותיה של ילדת פרחים,
ילדה אשר גדלה בינם,
ולא נתפסה למחשבות מלכות ולא גבה ליבה.
גדלה אסרטיבית, הקימה בית לתפארת,
שלושה בנים ואיש היודע עשות.
ומה לא היה שם,
דליות, כלות, ציפורנים, גלדיולות,
ציפורי גן עדן ופרחי שושן.
הבית בו גדלה
היה יחיד בכפר הזה
אשר ידע רק אהבה אחת ומעודו הוא לא עסק
בשום דבר זולת פרחים.
וממשיך הוא הכותב:
ציפור גן עדן אינה רק פרח.
ציפור גן עדן היא אישה בפריחתה,
בזקיפות קומתה, בתבונת אמרותיה
ביחסה לעובדים הבאים מארץ רחוקה,
הסקרנות לראות מה שיותר
ברחבי תבל.
כי להיות מלכת "רחוב הבנות" יכולה רק הציפור.
כך שועיק.
אתמול הזדמנתי לביתה של רותי מילר, איתה הייתה חנה'לה שוורץ, ישבנו והעלינו זיכרונות מימים רחוקים, ימים של ילדות תמימה.
שתיהן זכרו את ניצה כילדה דעתנית, חזקה, מנהיגה, פורשת כנפיים דאגניות על הילדים שסביבה, אימא קטנה.
לרותי, כמו לכולנו, קשה הפרידה, עקב מחלתה נבצר ממנה להגיע וללוות את ניצה בדרכה האחרונה, היא בקשה ממני שאפרד בשמה ואספר איך קיימה ניצה באדיקות מסורת ארוכת שנים, מסורת שהחלה בילדותה. הוריה, הדסה ולייזר היו שולחים אותה, פעמיים בשנה, בידיים עמוסות זרי פרחים לחלוקה בבתי השכנים. ובאיזה תחושת מחויבות קיימה, עד שגברה מחלתה, מדי יום זיכרון, את הכנת הזרים וסידורי הפרחים לטקס שליד האנדרטה.
לצורך הכנת סרטון תדמית, במסגרת חגיגות השישים לכפר באנו לצלם את ניצה ומשפחתה העוסקים מזה שלושה דורות בגידול ושיווק פרחים. פגשנו אותה מוקפת בגברים שבחייה, בוקי , ליאור, נדב ואסף, טורחים סביבה והיא, בידיים מיומנות, אוספת ליליות, כורכת, מקצצת, אורזת, מפזרת סביבה חיוכים מרגיעים והוראות קצרות, מנהלת את המפעל המשפחתי שמאז עלה ופרח לתפארת.
כך נזכור אותה ונכאב על הפרח שקמל טרם עת. תהא נשמתה של ניצה צרורה בצרור חיינו.
יאיר קפלן 28.5.2013